↓↓↓שבט↓↓

↓↓↓↓״הישראלי↓↓

↓המעניין״↓↓↓↓

העולם הוא מקום מורכב, שמפגיש אותנו עם אנשים שונים, מרקעים שונים. לכן, התרגלנו לצבוע לשבטים מגוונים: אנחנו-הם; מכבי-הפועל; טובים-רעים; פלסטינים-ישראלים. ניתן לחשוב על מטרות שונות שהחלוקה הזו משרתת, ובין היתר, היא משרתת את המטרה הכפולה להבנת מי הוא העומד מולנו, ומי אנחנו לעומתו.

ישנם כאלה שהשתייכותם לשבט אחד צובעת את כל יתר גווני זהותם לאורו של אותו שבט דומיננטי. שבטים אלה הם מעניינים אנתרופולוגית, וחלק מחבריהם אוחזים במשרות בכירות במיוחד במדינה, אבל כעת נפנה את המבט לעבר בני שבט "הישראלי המעניין". הישראלי המעניין הוא הישראלי שאלמנטים מרכזיים בזהותו מושכים להשתייכות לשבטים שונים, שאם אין ביניהם סתירה, יש לכל הפחות מתח. בעוד הישראלי המעניין מתגורר בישראל, הוא רואה את עצמו כאיש העולם הגדול: הוא צורך עיתונות בינלאומית (ואף מתהדר בכך); חבריו פזורים בארצות שונות; השפה האנגלית שגורה בפיו (גם כשהוא עובד מהמשרד בתל-אביב, בחברה ישראלית, שעובדיה ישראלים); וערכי המערב הנאור והליברלי, נר לרגליו. הישראלי המעניין לא רק מאמין בערכיו הליברליים עמוק בליבו, הוא גם פועל כדי לממשם, ולכן הוא הקפיד להפגין מדי שבוע עבור שימור הדמוקרטיה הישראלית ומוסדותיה.

לרוב, הישראלי המעניין לא יראה את הקונפליקטים בין השבטים השונים המרכיבים את זהותו. הניחו איתי לרגע, שהקונפליקטים לא נראו לא משום שאינם קיימים, אלא משום שאין רצון לראותם. הסיבה לכך ברורה: הכרה בפערים הללו עלולה להוביל למשבר זהותי של ממש, במסגרתו יגלה הישראלי המעניין שרכיבים משמעותיים מזהותו היו למעשה מסכה שעטה על פניו, ולא אבני יסוד בזהותו ומהותו.

אחד המנגנונים הנפוצים לגישור על אותם הפערים בין השבטים המרכיבים את זהותו של הישראלי המעניין היא צביעה מלאכותית לזהותו, באופן שיבחין אותו מאחרים שעם דרכם הוא לא מסכים. כך לדוגמה, בעתה ממשית תכה בישראלי המעניין אם ישוו אותו חבריו מחו"ל לבן גביר, סמוטריץ׳, או דומיהם. הרי אלו פשיסטים, אלימים ומשיחיים, בעוד אתה – הישראלי המעניין – אתה אדם נאור וליברל. באופן הזה, הישראלי המעניין ממשיך את יומו, מכנה את ארוחת הצוהריים בתל אביב "לאנץ'", ומשקר לעצמו שהוא אדם מערבי וערכיו ליברליים כחבריו במערב. ממשטר הכיבוש נוח להתעלם, ואת הזוועות המתרחשות ברצועת עזה נהיה קל לא לראות. 

בתקופה האחרונה, שימור העיוורון המכוון נעשה מאתגר יותר. שבטים נאורים רבים מחוץ לישראל, בהם מיטב האקדמאים, העיתונאים, וארגוני זכויות האדם, שבהם האמין ואף תמך הישראלי המעניין – משמיעים ביקורת (נוקבת יותר או פחות) כלפי רכיב אחר בזהותו של הישראלי המעניין, הרכיב הישראלי. פתאום, הביקורות המייחסות הפרות בוטות לזכויות האדם אינן מושמעות רק בחוגיו של השמאל הסהרורי העולמי – אלא בכל פורום אינטלקטואלי רלוונטי. רוב הישראלים המעניינים מבטלים את הביקורות ומסבירים אותן כ"טרלול פרוגרסיבי", ומוסיפים לתבל את השקר עם הסיסמה החלולה לפיה ממילא אותם מבקרים אינם יודעים על איזה נהר ואיזה ים מדובר. 

הסיסמה המאוסה שלפיה מבקרי מדינת ישראל הם כאלו רק משום ש"אין להם מושג" איננה אלא ניסיון נואש ופתטי ליצירת דיכוטומיה שקרית בין תומכי מדיניות מדינת ישראל (שלפי השקר, מכירים את המציאות המורכבת) למתנגדיה (שלפי השקר, אינם מכירים את המציאות המורכבת). הדיכוטומיה השקרית האמורה היא רק אחד הפרגודים שמציב הישראלי המעניין בינו לבין המציאות, מתוך ניסיון לשמור על העיוורון, ולמנוע מהמציאות  ולהכריח אותו להכיר בשסעים בין השבטים שמרכיבים את תפיסת עולמו. 

האמת היא, שעם כל ההערכה לחברי וחברות הקהילה האקדמית הישראלי, גם הם חלק משבט הישראלי המעניין. וזו הזמנה ליישב את סכסוכי השבטים הפנימיים, ולהכיר במציאות. הצעד הראשון, ואולי המשמעותי ביותר, הוא הכרה. לעיתים, קשה להבין בזמן אמת שבתוכנו התנגשות לוחות טקטוניים שעליהם יושבים שבטים שונים. כך למשל, סביר להניח שרבים מאיתנו רואים בעצמם דוגמאות מובהקות לבני השבטים הליברליים, ולבטח אינם רואים בעצמם כבני שבט הישראלי המעניין. אחרי הכל, אנחנו אקדמאים, הומניים, ובעלי תארים מחמיאים נוספים. אבל שאלו את עצמכם, למשל: האם האמנתם שביטול הביקורת השיפוטית באמצעות עילת הסבירות היא פגיעה אנושה בדמוקרטיה המצדיקה הפגנות ענק, בעוד הירצחם הסיטונאי של אזרחים ערבים עובר באין מפריע? אם אמירות מהסוג הזה, או סרטונים של חיילים שמתעדים את עצמם מבצעים פשעי מלחמה, או דוגמאות רבות אחרות מהיום-יום הישראלי, אינן גורמות לכם להרים את הדגל המוסרי האדום – אינכם רגישים לזכויות אדם כפי שרציתם לחשוב ולהאמין. 

משהכרת בשלב הראשון בצביעות שבתוכך, התקדמת לשלב ההתמודדות, ובו עליך כעת לעמוד בפני ההחלטה הקשה: מה עושים עם זה? בשלב זה עליך לבחור לאיזה שבט ברצונך להשתייך: השבט הליברלי, הרגיש לפגיעה בזכויות האדם, או שמא לשבט שחושיו קהים לפגיעות אלה. ככל שחושיך המוסריים מתרעמים כנגד הפרות מוסריות כגון אפליה פסולה; השפלה בלתי-מוצדקת; או פגיעה בזכויות אדם – יש לקוות שתבחר בשבט הליברלי, ולו מטעמים של קוהרנטיות מוסרית. כל דילמה עבור כל אחד מהמתלבטים מושפעת בצורה משמעותית מנסיבות חייו האינדיבידואליות של כל אחד ואחת. עם זאת, אל תתחמקו מההתלבטות בסברה ש"זה מה שיש", שכן מסמוס הדילמה באופן הזה היא לא יותר מעצלנות אינטלקטואלית. חשבו באופן כן על הצמתים בחייכם שבהם אתם יכולים לבחור בין פעולות שונות המוכתבות על-פי הסט המוסרי שבו מאמין כל אחד מהשבטים השונים שבתוכך. ההחלטה אינה חייבת להיות משנת חיים, היא יכולה לנוע בין החלטות קטנות, כמו צריכת חדשות ממקורות בינלאומיים אמינים, בהם ניתן למצוא מידע מועיל לעיתים (בשונה מכל ערוץ חדשות במיינסטרים הישראלי), לבין ההחלטה אם להתייצב לסבב לחימה נוסף או לסרב.

אנחנו חיים בעולם מורכב, שבו צובעים אנשים בהתאם לשבטים, והם צובעים בחזרה. בעולם הזה, ככל שתמצאו בתוככם את האומץ להתמודד עם השסעים השבטיים שמרכיבים את זהותכם, עשו משהו, אף אם אינו משנה דרמטית את התנהלות העולם. הפסיקו להיות הישראלי המעניין, התחילו להיות הישראלי המתעניין. צרכו חדשות אמינות, שתפו מידע שבכוחו להסיר את העיוורון, אתגרו את עמדת הקונצנזוס, עשו משהו. אם זיהיתם את השסעים השבטיים ולא עשיתם משהו, אינכם אלא חלק משבט הצבועים והצבועות.

///////////

ככל שתמצאו בתוככם את האומץ להתמודד עם השסעים השבטיים שמרכיבים את זהותכם, עשו משהו, אף אם אינו משנה דרמטית את התנהלות העולם

////////////////