כמה↓מילים

↓↓על↓↓↓

↓עיצוב↓↓

הבחירה הראשונית בפונט הצבי, שעוצב על־ידי צבי האוזמן, הגיעה מתחושה מיידית של ישראליות. יש בו איכות שמרגישה מקומית ונוסטלגית כמעט באופן אינטואיטיבי, כזו שמתקשרת ישירות להקשר התרבותי שבתוכו פועל קוץ. התחושה הזו התאימה למה שביקשנו לייצר בגיליון: חיבור בין זהות מקומית, זיכרון תרבותי ושפה עכשווית.

האות עצמה היא מודרנית מאוד, נקייה, לא מצועצעת ונעדרת תגים. הייחוד שלה טמון במבנה הצורני: הגופן מתבסס על שילוב בין צורות משולשות — כפי שניתן לראות באותיות א', ג', ט', ע', פ', ף', צ', ץ', ק' ו־ש' — לבין צורות מרובעות יותר, כמו באותיות ב', ד' ו־ח'. השילוב הזה יוצר דינמיות צורנית ומתח פנימי בתוך האות, שמעניק לה נוכחות חזקה אך מאוזנת.

עיצוב הגופן נשען על צורות של כתבי יד וכתובות מהאלף הראשון לספירה, ובו בזמן משלב סממני עיצוב מודרניים. החיבור הזה מייצר מתח מעניין בין עבר להווה, בין יסודות הכתב העברי לבין פרשנות עכשווית שמרגישה רלוונטית להיום.

מתוך הדואליות הזו נולדה גם העבודה עם הגליפים. התערבנו בפונט, הרחבנו אותו, לקחנו את הצורות הבסיסיות שלו ודרכן יצרנו שפה חדשה. מצד אחד הרחבנו את הכלים שהפונט מציע, ומצד שני יצרנו דיאלוג עם שפת קוד ועם שפות עיצוב מודרניות.

הגליפים נוצרו גם מתוך הסתכלות על עולמות הטקסטיל. כל גליף הוא אלמנט יחיד, דימוי בפני עצמו, אך ככל שהם מצטברים יחד נוצר דימוי רחב יותר, כמעט כמו שטיח. החיבור הזה יוצר אסוציאציה לשבטיות: היחס בין פרט לקבוצה, בין יחידה בודדת למארג שלם.

בבחירת הצבעוניות הרגשנו שיש לנו מקום להביא את ה"בעיטה", את הקוץ, את החוצפה. היה חשוב לנו שזה לא ירגיש ארכאי או מיושן, אלא חי ובועט. המושג "שבט" אמנם עשוי להישמע מסורתי, אבל בעינינו שבט הוא משהו שמתחדש כל הזמן, משתנה ומקבל צורות חדשות. דרך הצבעוניות הצלחנו לחבר את הרעיון הזה לעולמות עכשוויים ולשפה דיגיטלית.

הכותרות שפיתחנו משלבות טיפוגרפיה וגליפים, ויוצרות יחידה טיפוגרפית עשירה ומעניינת, שמחברת בין שפות ישנות וחדשות ובין מבנה מסורתי לשפה חזותית עכשווית.