מאי גולדשטיין, ״בורות״, מתוך ״דיוקנאי היחידה״. הנגב הצפוני, 2024

מאי גולדשטיין, ״בורות״, מתוך ״דיוקנאי היחידה״. הנגב הצפוני, 2024. 

0.6

הסוד מאחורי ״שיר היחידה״

יעל בן ארצי

יהורם גאון

פואמה שקטה מלווה בניגון רך, עמוסה ברמיזות למבצעים חשאיים, נשמרה בסתר במשך שני עשורים ומספרת דרך קולו של יהורם גאון סיפור על אחוות לוחמים — ועל שתיקה. יעל בן ארצי חושפת את סיפורו של ״שיר היחידה״ של סיירת מטכ״ל, שחיבר אביה לוחם הסיירת אברהם בן ארצי ז״ל 

את ההמנון של סיירת מטכ״ל כתב אבי, אל״מ (במיל´) אברהם בן ארצי ז״ל, לוחם בסיירת ומפקד נערץ, ביחד עם הזמר המפורסם יהורם גאון, חתן פרס ישראל לזמר העברי. בניגוד להמנוני יחידות אחרים, ״שיר היחידה״ אינו מתהדר בשמה והמלודיה שלו שונה לגמרי — היא לא מארש צבאי, אלא ניגון רך, ענייני ותיאורי. לחן שנכתב להדהוד שקט — כמו סיפור בין חברים. הוא נכתב ב־1972, אך פורסם לראשונה רק ב־1998. במשך 26 שנים היה סוד שמור, כזה ששרים רק במסדרים פנימיים, באירועים מצומצמים, רחוק מאוזני הציבור.

אברהם ארנן, מייסד היחידה ומפקדה הראשון, הוא שיזם את כתיבת ההמנון. גאון סיפר שיום אחד פנה אליו ארנן ואמר: ״אני מפגיש אותך עם קצין מהיחידה, ואתם תכתבו יחד את ההמנון״. זה לא היה בגדר בקשה — זו הייתה שליחות. כך נפגשו שני העולמות: אבא שלי, מתוך היחידה, וגאון, שהיה אז מעין זמר הבית שלה. שניהם ישבו במטבח דירתו של גאון ברמת גן, שוחחו, החליפו רעיונות. ומתוך השיחה נולד שיר.

יהורם גאון ואברהם בן ארצי ז״ל, ארכיון פרטי

גאון הבין רק בדיעבד שהמילים רוויות שמות מבצעים עלומים. גם כיום, הוא לא יודע לאילו אירועים מתייחסים צפנים כמו ״ירח בין טית״, ״סמבטיון״, ״ניניך אלה קין״, או ״קוץ״ ועוד רבים — אך הבין שמדובר בשפה פנימית של היחידה. הוא עצמו, תרם שורות מעיניו כמעריץ של הלוחמים. את השיר תיאר כעובר שלא הורשה להיוולד: במשך שנים הוא נשאר סגור, חבוי ברחם, וכשיצא, העולם שמסביבו כבר השתנה. לדבריו, כשמשהו הוא סוד — הוא לא יכול להתפתח בחוץ. השיר נשאר תמיד עטוף בהילה סודית. ובכל זאת, הוא היה שם — בלב היחידה. מילותיו ליוו את הלוחמים. לפעמים — גם את ראש הממשלה. בימי הולדתו של בנימין נתניהו, סיפר גאון, היה ראש הממשלה מצטרף לחברי הצוות המעטים שנותרו סביבו, שרים יחד את שיר היחידה ומעלים זיכרונות.

מאי גולדשטיין, ״נועם ומדינה״, מתוך ״דיוקנאי היחידה״. יער שוקדה, 2023

מאי גולדשטיין, ״שבת״, מתוך ״דיוקנאי היחידה״. יער שוקדה, 2024

השיר — כמו היחידה — צמח בתרבות של שתיקה. ארנן, מייסד הסיירת, האמין ששתיקה היא צורה של אחריות. ״לא כל דבר צריך לדעת״, נהג לומר. מי ששאל אותו לאן הוא נוסע, היה מקבל לעיתים תשובה כללית כמו ״לירושלים״ — גם כשהיעד היה מבצעי ורגיש בהרבה. עבורו, הסוד לא נבע מהסתרה אלא מתוך נאמנות לרוח של גבורה שקטה, של צניעות ושל משמעת מוסרית פנימית. 

אבל לא רק השיר היה סוד. גם עצם השירות ביחידה היה כזה. סא״ל (במיל׳) אורי מתיתיהו, לשעבר סגן מפקד היחידה ולוחם בצוות עם אבי, תיאר את הגיוס כמשהו שאי אפשר לומר במילים: ״אפילו בבקו״ם, אי אפשר היה להגיד. רק בהנהון יכולת להבין לאן אתה מתגייס״. השיר הפך למעין קוד — לא רק למבצעים, אלא לרוח היחידה. מה שיש בו אינו רק שמות מבצעים — אלא הדנ״א התרבותי של היחידה. מדובר ברבדים שונים, שמובנים רק למי שהיה שם. רק אחרי שנה וחצי במסלול, מסביר מתיתיהו, אתה באמת מתחיל להבין על מה השיר מדבר.

״הם עשו את הבלתי אפשרי בזכות החברים שמהצדדים. מצוינות הייתה עניין קבוצתי. הנכונות לחירוף נפש — לא למען מטרה מופשטת, אלא למען חבר קרוב. זה היה עולם שבו האני דוכא — ובמקומו בא האנחנו״.

מאי גולדשטיין, ״אלו שרצו״, מתוך ״דיוקנאי היחידה״. יפית, 2024

הייחודיות לא הסתכמה רק בסודיות — היחידה דרשה מיומנויות חריגות ברמה שלא נדרשה באף מסגרת אחרת. ״לא היה שבוע אחד שחזר על עצמו״, מספר מתיתיהו. ״ידענו לנוע רגלית 120 קילומטרים בלי הכנה מוקדמת. ברגע שעשית את זה — הבנת את מהות היחידה: כוח רצון בלתי נלאה, נחישות אימתנית, שכל דור משפר את הדור הבא״. וכמובן — הרעות לא הייתה סיסמה. זו הייתה אמת. גאון תיאר את החברות הזו ככוח מניע: ״הם עשו את הבלתי אפשרי בזכות החברים שמהצדדים. מצוינות הייתה עניין קבוצתי. הנכונות לחירוף נפש — לא למען מטרה מופשטת, אלא למען חבר קרוב. זה היה עולם שבו האני דוכא — ובמקומו בא האנחנו״. הוא מספר שכשאבי נפצע ושב משיקום, הוא הפגין את הרוח הזו בגופו. גאון זכר את ההליכות שלו לנתניה ברגל, בניסיון להוכיח ששום דבר לא שובר את רוח הלוחמים שממנה הגיע.

ב־1998, השיר שודר לראשונה ברדיו. אבי, בעודו מתארגן בבוקר, שמע את מילותיו מהדהדות מהאולפן. אמי מספרת שהוא היה בהלם. “״היינו בשוק״, סיפר אורי. ״גדלנו שזה סודי סודות, ופתאום זה ברדיו. הייתי בטוח שאנשים השתגעו״. אורי הבהיר כי אפילו אחרי הפרסום, השיר נותר לא מפוענח. מי שלא עבר את המסלול, לא יכול להבין אותו. למי שבפנים — הוא שיר חיים. ולמי שבחוץ — הוא פואמה יפה.

השיר — כמו היחידה — צמח בתרבות של שתיקה. ארנן, מייסד הסיירת, האמין ששתיקה היא צורה של אחריות. עבורו, הסוד לא נבע מהסתרה אלא מתוך נאמנות לרוח של גבורה שקטה, של צניעות ושל משמעת מוסרית פנימית. 

כשאבי נפטר והגיע רגע הפרידה, גאון עלה ושר את השיר הזה — לבקשתה של אמי. שם, ליד הקבר, המילים נשאו את מה שקשה היה לומר — ולעד יהיה חתום בגנזך. אנשים רבים עמדו סביב הקבר יחד איתנו, בכאב, וכולם הכירו את השיר. ואולי שם הסוד האמיתי: שיר שהוא לא רק על היחידה. הוא היחידה. הוא לא רק פזמון — הוא אתוס. לא רק זיכרון — אלא חוויה שצריך לעבור כדי להבין. שיר שבו, כמו בלוחמים עצמם, הקול החרישי מספר את מה שהלב אינו שוכח. כי כנראה שבליבו ידע: ״כשאנחנו שרים שיר פשוט ועניו, בזיוף הקולות אך בהולם הלב, יעמוד סמבטיון וימחא לנו כף — על ביצוע מושלם, נקי ושלם״.

מאי גולדשטיין, ״שיירה א״, מתוך ״דיוקנאי היחידה״. נחל בזלת, 2024

מאי גולדשטיין, צלם ישראלי ובוגר המחלקה לצילום בבצלאל (BFA). עבודתו נעה בין תיעוד לבימוי ומתמקדת בסיפורים אנושיים ובחיי היומיום בישראל, מתוך חיבור אישי לשירותו הצבאי. הוא מרבה לצלם בפורמט אנלוגי ובפורמטים גדולים, תוך שליטה מלאה בתהליך הפיתוח וההדפסה, ועבודותיו הוצגו בתערוכות קבוצתיות בארץ וזכו לחשיפה בתקשורת. ״דיוקנאי היחידה״, פרויקט הגמר שלו, מתעד חיילים מהיחידה בה שירת במילואים לאחר 7 באוקטובר. הסדרה, שצולמה בפורמט בינוני אנלוגי ובתאורה טבעית, בוחנת מחדש רגעים מחיי היומיום הצבאיים ומציפה את המתח בין תיעוד לבימוי, עדות לאשליה.

הסוד שמחזיק עם שלם להסתיר מאחרים לשקר לעצמנו