הסוד מאחורי ״שיר היחידה״

את ההמנון של סיירת מטכ״ל כתב אבי, אל״מ (במיל´) אברהם בן ארצי ז״ל, לוחם בסיירת ומפקד נערץ, ביחד עם הזמר המפורסם יהורם גאון, חתן פרס ישראל לזמר העברי. בניגוד להמנוני יחידות אחרים, ״שיר היחידה״ אינו מתהדר בשמה והמלודיה שלו שונה לגמרי — היא לא מארש צבאי, אלא ניגון רך, ענייני ותיאורי. לחן שנכתב להדהוד שקט — כמו סיפור בין חברים. הוא נכתב ב־1972, אך פורסם לראשונה רק ב־1998. במשך 26 שנים היה סוד שמור, כזה ששרים רק במסדרים פנימיים, באירועים מצומצמים, רחוק מאוזני הציבור.

גאון הבין רק בדיעבד שהמילים רוויות שמות מבצעים עלומים. גם כיום, הוא לא יודע לאילו אירועים מתייחסים צפנים כמו ״ירח בין טית״, ״סמבטיון״, ״ניניך אלה קין״, או ״קוץ״ ועוד רבים — אך הבין שמדובר בשפה פנימית של היחידה. הוא עצמו, תרם שורות מעיניו כמעריץ של הלוחמים. את השיר תיאר כעובר שלא הורשה להיוולד: במשך שנים הוא נשאר סגור, חבוי ברחם, וכשיצא, העולם שמסביבו כבר השתנה. לדבריו, כשמשהו הוא סוד — הוא לא יכול להתפתח בחוץ. השיר נשאר תמיד עטוף בהילה סודית. ובכל זאת, הוא היה שם — בלב היחידה. מילותיו ליוו את הלוחמים. לפעמים — גם את ראש הממשלה. בימי הולדתו של בנימין נתניהו, סיפר גאון, היה ראש הממשלה מצטרף לחברי הצוות המעטים שנותרו סביבו, שרים יחד את שיר היחידה ומעלים זיכרונות.

כשאבי נפטר והגיע רגע הפרידה, גאון עלה ושר את השיר הזה — לבקשתה של אמי. שם, ליד הקבר, המילים נשאו את מה שקשה היה לומר — ולעד יהיה חתום בגנזך. אנשים רבים עמדו סביב הקבר יחד איתנו, בכאב, וכולם הכירו את השיר. ואולי שם הסוד האמיתי: שיר שהוא לא רק על היחידה. הוא היחידה. הוא לא רק פזמון — הוא אתוס. לא רק זיכרון — אלא חוויה שצריך לעבור כדי להבין. שיר שבו, כמו בלוחמים עצמם, הקול החרישי מספר את מה שהלב אינו שוכח. כי כנראה שבליבו ידע: ״כשאנחנו שרים שיר פשוט ועניו, בזיוף הקולות אך בהולם הלב, יעמוד סמבטיון וימחא לנו כף — על ביצוע מושלם, נקי ושלם״.