ממזרח למערב, 2023, הדפסת הזרקת דיו, 160×200 ס״מ, גסטון צבי איצקוביץ
הסודות של המודיעין
תא״ל (מיל.) איתי ברון
הפתעת 7 באוקטובר הבהירה לדור הנוכחי של אנשי המודיעין ומקבלי ההחלטות שהידע העומד לרשותם הוא לכל היותר מערכת השערות שברירית שחייבת לעמוד למבחן מתמיד — ושגם המידע האיכותי ביותר וגם הניתוח המבריק ביותר לא יכולים לבטל את אי הוודאות העמוקה שטבועה במציאות.
מתקפת הפתע של 7 באוקטובר חשפה פער עמוק שנוצר בשנים האחרונות בין מערכת התפיסות — המדינית, הצבאית והמודיעינית — של מקבלי ההחלטות בישראל לבין המציאות. לפער הזה היה תפקיד מרכזי בהיערכותו הלקויה של צה״ל בבוקר המתקפה. כמו במקרי הפתעה אחרים בהיסטוריה היה גם לקהילת המודיעין הישראלית מידע שהיה צריך להצביע על קיומו של הפער בהבנת המציאות, אולם מידע זה — כמו גם התרחשויות נוספות שהעידו על הפער — לא הצליח לערער את מערכת התפיסות השגויה ולהוביל להיערכות נכונה יותר למתקפה.
להתקבעות הטראגית של מערכת התפיסות השגויה הזו לאורך השנים, עד לתחילת המתקפה ממש, יש סיבות שונות. אחת מהן היא ״אשליית הוודאות״ שהתעצמה מאוד בשנים האחרונות — התחושה הכוזבת שלפיה שטף המידע שמגיע ממה שנתפס כ״ליבת הסודות״ של האויב הופך את המציאות לחשופה, ברורה ובעיקר מובנת. הפתעת 7 באוקטובר התרחשה בשיאו של עידן המידע, כשמאגרי המודיעין התמלאו במידע באיכות ובהיקף חסרי תקדים. האפשרות שקיים פער עמוק בהבנת המציאות לא עמדה כלל לדיון.
ממערב למזרח, 2023, הדפסת הזרקת דיו, 160×200 ס״מ, גסטון צבי איצקוביץ
למידע יש כמובן חשיבות מכריעה, והוא הבסיס לכל המעשה המודיעיני. אבל הפתעת 7 באוקטובר הזכירה שוב שעניינים חשובים מאוד אינם מופיעים במידע, ושגם כאשר הם מופיעים בו קשה לזהות אותם עקב שורה של הטיות ופערי הבנות. המידע תומך בכמה אפשרויות, וללא הצבתן של אפשרויות מתחרות ובחינה ביקורתית שלהן אין במידע עצמו ערך רב.
מודיעין הוא ידע על האויב והסביבה שנדרש לצורך קבלת החלטות. לכאורה, הדברים פשוטים: לאויב יש סודות שעל המודיעין לגלותם. במציאות, הדברים מסובכים יותר: למעשה, המודיעין לא עוסק רק בשאלות מסוג סודות, אלא גם בחידות ובתעלומות.
המושג סודות מתייחס לשאלות שיש להן תשובה ברורה ובדרך כלל מדויקת. אלו שאלות כגון: האם יש מתקן גרעיני חשאי באיראן, ומה מיקומו? מהו הטווח של טיל מסוים? כמה רקטות נשארו לחיזבאללה? התשובות לשאלות הללו נמצאות לרוב במוחו של אדם ספציפי, בכספת כלשהי, במחשב (או בענן) או בהיערכות בשטח. תפקידו של המודיעין לגבי שאלות אלו הוא, בפשטות, לספק עליהן ״תשובות״ מדויקות ככל שניתן. תשובות אלו מבוססות על מידע, אך בדרך כלל נדרשים לצורך כך גם ניתוח והערכה.
חידות הן שאלות שלא יכולה להיות להן תשובה מוחלטת, כיוון שעניינן הוא בהתפתחויות עתידיות. אלו שאלות כגון: מתי תהיה לאיראן יכולת גרעין צבאית? כיצד תגיב איראן לתקיפה ישראלית? כמה רקטות וטילים ישוגרו על ידי חיזבאללה ביום הראשון ללחימה? יש בדרך כלל מידע שאליו נכון להתייחס, אך אין הכרח שהמציאות בעתיד תהיה דומה למה שעולה ממנו — ותפקידו של המודיעין לגבי שאלות אלו הוא להציג בפני מקבלי ההחלטות את האפשרויות השונות ולהעריך את סבירותן כדי לאפשר התכוננות טובה יותר להתמודדות עם מצבים עתידיים, כחלק מדו־שיח עם מקבלי ההחלטות הרלוונטיים.
תעלומות הן שאלות רחבות יותר, שקשורות בדרך כלל לתהליכים עמוקים או לתהליכים שמתהווים בטווח זמן ארוך. אלו שאלות כגון: מה יקרה בסוריה בעשור הקרוב? אלו שינויים יהיו בתפיסת הלחימה של אויבינו לאחר המלחמה? האם יש סיכוי להיווצרותן של דמוקרטיות במזרח התיכון? מובן מאליו שאין דרך לדעת מהו ה״פיתרון״ לתעלומה, ושלמידע העומד לרשותו של המודיעין יש ערך מוגבל מאוד בעניין זה, אם בכלל. תפקידו של המודיעין כאן הוא להציג תרחישים אפשריים (״עתידים״) ולנסות להעריך את סבירות התממשותם.
מסתור, 2023-24, הדפסת הזרקת דיו, 68.5×80 ס״מ, גסטון צבי איצקוביץ
מסתור, 2023-24, הדפסת הזרקת דיו, 68.5×80 ס״מ, גסטון צבי איצקוביץ
מודיעין הוא ידע על האויב והסביבה שנדרש לצורך קבלת החלטות. לכאורה, הדברים פשוטים: לאויב יש
סודותשעל המודיעין לגלותם. במציאות, הדברים מסובכים יותר: למעשה, המודיעין לא עוסק רק בשאלות מסוגסודות,אלא גםבחידות ובתעלומות.
״עלינו לקבל את אי הוודאות כעובדה וללמוד לחיות איתה״, סיכמה רוברטה וולסטטר את ספרה ״פרל הארבור: התרעה והחלטה״ מ־1962, שתורגם לאחרונה לעברית. חלק מהבעיה אכן קשור בקיומן של שאלות מסוג חידות או תעלומות, שלגביהן יכולתו של המידע לפוגג את אי הוודאות היא מוגבלת מאוד. אבל, גם כאשר מדובר בסוד, אין די במידע כשלעצמו כדי להסיר את אי הוודאות או להצביע על הפער בהבנת המציאות. ובמקרה של מתקפת 7 באוקטובר, משלב מסוים התוכנית ההתקפית למימוש היוזמה המלחמתית הפכה לסוד, שכן בחמאס אכן נוסחה תוכנית כזו. מידע על התוכנית הגיע למודיעין הישראלי, אך לא תורגם להבנה שאפשרה לזהות את חשיבותו, להיערך לקידום האיום ואולי אף לנטרלו בטרם יתממש. המידע לא הובן כי ההערכה המקובלת (״הקונספציה״) הייתה שחמאס מורתע, דבק במה שכונה הסדרה ושבכל מקרה אין ביכולתו להשיג את ההפתעה שמהווה תנאי להצלחת התוכנית. המידע פורש, לפיכך, ככזה שמשקף את החזון של חמאס, ולא תוכנית קונקרטית לביצוע בטווח הזמן הקרוב. בכך, הוחמצה ההזדמנות לזיהוי הפער בהבנת המציאות הן בקשר לתוכנית עצמה והן לגבי עצם קיומה של היוזמה המלחמתית והכוונה לממשה.
למידע יש כמובן חשיבות מכריעה, והוא הבסיס לכל המעשה המודיעיני. אבל הפתעת 7 באוקטובר הזכירה שוב שעניינים חשובים מאוד אינם מופיעים במידע, ושגם כאשר הם מופיעים בו קשה לזהות אותם עקב שורה של הטיות ופערי הבנות. המידע תומך בכמה אפשרויות, וללא הצבתן של אפשרויות מתחרות ובחינה ביקורתית שלהן אין במידע עצמו ערך רב.
חלק מההתמודדות קשור בהגדרת תכליתו של הפרויקט המודיעיני כצנועה יותר מכפי שמקובל בדרך כלל לחשוב. ״העניין, אחרי הכול, הוא לא לחזות את העתיד״, הסביר איש מדע המדינה האמריקאי ג׳וזף ניי ב־1994, ״אלא לסייע למקבלי ההחלטות לחשוב עליו״. הפתעות אינן גזירת גורל בלתי נמנעת לחלוטין — ניתן בהחלט להתכונן לאי הוודאות, ולמודיעין יש תפקיד מרכזי מאוד בהתכוננות הזו. אבל כמו שמסביר ניי, שאחראי גם על ההבחנה המקורית בין סודות לתעלומות, ״איש לא יכול לצפות את העתיד — וזו תהיה טעות להעמיד פנים שניתן לעשות זאת״. כך, 50 שנה בדיוק לאחר הפתעת מלחמת יום הכיפורים, הבהירה אפוא הפתעת 7 באוקטובר גם לדור הנוכחי של אנשי המודיעין ומקבלי ההחלטות שהידע העומד לרשותם הוא לכל היותר מערכת השערות שברירית שחייבת לעמוד למבחן מתמיד. גם המידע האיכותי ביותר וגם הניתוח המבריק ביותר לא יכולים לבטל את אי הוודאות העמוקה שטבועה במציאות — כך לגבי חידות ותעלומות, וכך גם לגבי סודות.
כיסופים, 2023, הדפסת הזרקת דיו, 104×130 ס״מ, גסטון צבי איצקוביץ
״עלינו לקבל את אי הוודאות כעובדה וללמוד לחיות איתה״, סיכמה רוברטה וולסטטר את ספרה ״פרל הארבור: התרעה והחלטה״ מ־1962, שתורגם לאחרונה לעברית. חלק מהבעיה אכן קשור בקיומן של שאלות מסוג
חידותאותעלומות,שלגביהן יכולתו של המידע לפוגג את אי הוודאות היא מוגבלת מאוד.
הדרך לשיקומו של המודיעין עוברת גם בהיפרדות מ״אשליית הוודאות״. במקומה, נכון לאמץ תרבות שמכירה באפשרות קיומו של פער עמוק בהבנת המציאות ופועלת באופן שיטתי לזיהוי ״איתותים מהמציאות״ שיכולים להצביע על קיומו של הפער ועל עוצמתו — כולל לגבי אמונות היסוד העמוקות ביותר. תרבות כזו מבוססת על יסודות עמוקים של ספק ושל ויכוח, והיא מאפשרת מבוכה — שהיא טבעית בעולם שבו שולטת אי הוודאות. הספקנות המודיעינית, במובנה החיובי, אינה משקפת ייאוש מאי הידיעה ואינה מובילה לשיתוק, אלא להיפך: הטלת הספק היא כלי רב עוצמה שתכליתו לעורר למידה ופיתוח ידע חדש. הביטוי המעשי של הספקנות הוא בגישה ביקורתית, חשדנית, שיטתית, המטילה ספק בנכונותו של הידע שפיתחו (או קיבלו) אנשי המודיעין, באפשרות או בהסבר שאותם אימצו ובמהימנות המידע העומד לרשותם. הוויכוח מאפשר לעמת גישות שונות ומסייע לחשוף את נקודות הכשל של גישות שגויות במסגרת המאמץ לבירור המציאות. הוא אמור לסייע לאנשי המודיעין לחשוף את ההטיות הרבות כל כך המקשות עליהם להתבונן במציאות ולתאר אותה.
זו, כנראה, התרבות שביקשה גם ועדת אגרנט להנחיל באמצעות חיזוק הפלורליזם בין גופי המודיעין, אך הלקח הוא שתרבות לא משנים רק באמצעות שינויים מבניים: זוהי אחריות ישירה המוטלת על ראשי הארגונים המודיעיניים.
מסתור, 2023-24, הדפסת הזרקת דיו, 68.5×80 ס״מ, גסטון צבי איצקוביץ
גסטון צבי איצקוביץ, יליד 1974, בואנוס איירס, הוא אמן וצלם הפועל בישראל, בוגר מוסררה ובצלאל. בעבודותיו בצילום ווידאו הוא עוסק ביחסי הגומלין בין אדם לנוף בקונטקסט חברתי־פוליטי, תוך חקירה של זיכרון, היסטוריה ומקום. איצקוביץ מציג בארץ ובעולם, וזכה בפרסים ומענקים על עשייתו.
