הסודות של הכסף הציבורי

רגע לפני שאתם ממשיכים לקרוא, אציע לכם ניסוי קטן: השתמשו בכל הכלים שעומדים לרשותכם. מותר להשתמש בבינה מלאכותית, רק ודאו ש־Chatgpt יודע שאנחנו מחפשים עובדות מבוססות בלבד. נסו להבין כמה מכספי הפיצוי, השיקום והבניה שהובטחו בזמן המלחמה ליישובי עוטף עזה והצפון באמת הגיעו לשם. אתן לכם רמז: זה לא יהיה פשוט, ספק אם בכלל אפשרי.

בזמנו, הגיעה לוועדת הכספים בקשה מהחטיבה להעביר סכום של כמעט 200 מיליון שקלים לחטיבה, ואחריה הגיעו עוד ועוד בקשות שנערמו לכדי כמעט מיליארד שקלים. הכסף, כך אמרו לנו, מיועד לעוטף. אך כשהתחלתי לשאול שאלות ולבקש שקיפות, נתקלתי לא רק בחומה בצורה — אלא גם באיומים על עתידי הפוליטי. וכך מצאנו את עצמנו, אני וחבורה גדולה של חוקרים בהתנדבות, תרים אחר הכסף. חלפו חודשים עד שחשפנו את התקציב ההוא תודות לפקיד אמיץ בשירות המדינה, שהחליט להפסיק לשתף פעולה עם מנגנון ההסתרה.

אנחנו, הישראלים, מיומנים בהסתרה. כמי שחווים לאורך כל שנות חיינו אתגרים ביטחוניים, חונכנו היטב לכך שיש דברים שעדיף לא לחשוף. תקציב הביטחון מושחר? הגיוני. הצנזורה הצבאית צנזרה 1,635 ידיעות חדשותיות בשנה הקודמת (לפי התנועה לחופש המידע)? זה מובן לנו, על אוטומט. תחת הסלוגן ״ביחד ננצח״ שוכנת תרבות שלמה, שבעוד שחלקה מבוסס על סולידריות מעוררת השראה, בחלקה האפל יותר היא דורשת שתיקה קולקטיבית על כל מה שפחות נוח. כך קרה שאת אחד הפרויקטים שבהם משקיעות ממשלות ישראל בעשורים האחרונים הכי הרבה כסף — הרחבת ההתנחלויות ביהודה ושומרון — אין כמעט שקיפות. תחת כסות של סודיות נדרשת — כי הרי מדובר באזור מסוכן ביטחונית — מותר להסתיר מאזרחי ישראל עניין בעל השפעה מכרעת על עתידם. ולא די בכך: ההסתרה הזו גלשה גם לתוך חיי היום יום שלנו, לניהול הכלכלה הישראלית, ובעיקר לאופן שבו מנוהלים כספי המיסים שעבדנו כל כך קשה בשבילם. 

נחזור לשאלה כמה כסף הועבר לעוטף עזה ולישובי הצפון מאז תחילת המלחמה. את כל הנתונים שחיפשתי אפשר למצוא במערכת מרכב״ה, שעלתה מאות מיליוני שקלים למשלם המיסים, ובה נמצאים כל נתוני הביצוע של תקציבי הממשלה. מדובר בכלי חשוב מאוד לצרכי פיקוח על כספי ציבור. אך כשכח״כית ביקשתי ממשרד האוצר גישה אליו, הם סירבו באינספור טענות שונות ומשונות, כמו טענה שח״כים לא יבינו את המידע ולכן חייבים לעבד להם אותו (לעבד, משמעותו לעיתים בעגה האוצרית — לאבד). ככל שגברו התירוצים, וככל שלמדתי את הצינורות הסודיים שדרכם מועברים כספי ציבור דרך ועדת הכספים, הבנתי מדוע האוצר סירב לתת גישה למערכת: הוא חשש מהרגע שבו הציבור הישראלי יגלה שלמדינת ישראל יש שני תקציבים: אחד שמצביעים עליו בכנסת לפי חוק, ועוד אחד — אמיתי.