החופש לבחור בזנות — חופש מתוך מה?

״לא כל אחת שנפגעה בגיל צעיר תגיע לעסוק בזנות, אך רבות מן העוסקות בזנות נפגעו מינית בגיל צעיר — בערך 90%, לפי המחקרים בנושא״, מספרת נועה אפשטיין, שמסייעת לנערות שחוו פגיעה מינית. ״זנות יכולה להיות כל אקט מיני תמורת משהו, לרוב חומרי כמו כסף מזומן או סמים או סיגריות, אבל גם טרמפים. זה מבוסס על יחסי כוחות לא שוויוניים בין הצעירה, לרוב קורבן עבירת מין, לבין גבר שהרבה פעמים הוא מבוגר ממנה, עשיר, אולי הבוס שלה, אולי מפורסם״. 

״צעירה שבילדותה נפגעה מינית עלולה וצפויה לאורך חייה הבוגרים לנסות לשחזר את הטראומה באופן בלתי מודע. ואז פתאום מישהו מציע לה 200 שקלים, והמחשבה שעולה לה בראש היא ׳מה אכפת לי שיצא לי מהמצב הזה משהו? 'אנשים לוקחים את הנשיקה הזו ממני בחינם', ופתאום יש פראייר שמוכן לשלם לה על זה. יש כאן אשליית בחירה: היא חושבת שידה על העליונה, היא מרגישה בעלת הכוח, שהיא לוקחת שליטה על הסיטואציה. ׳אני מנצלת אתכם ואת הכסף שלכם׳. אפשרויות הבחירה שלה הן יותר מצומצמות ממה שהיינו רוצות לאפשר לה, וממה שעומדות לה באמת״. 

״ההיסטוריה לימדה אותה שאם היא תתנגד, האקט יכול להיות בכוח ובסוף היא גם תיפגע. לרוב גם אין לה מערכת תמיכה, ומישהו לפנות אליו ה׳משא ומתן׳ מול הגבר מייצר לכאורה שליטה ואפשרות בחירה. יש לה תחושה חזקה שהיא יכולה פשוט לקום וללכת, אבל בפועל מרחף סימן שאלה מעל הבחירה החופשית שלה. לכן, התפקיד של גורמי הטיפול הוא להראות לצעירות הללו שמגוון האפשרויות שלהן רחב יותר ממה שהן חושבות, שיש דרך אחרת״.

״כאן יש אשליית בחירה נסתרת יותר. המשווקים של האונליפאנס מוכרים לנשים אשליה שהן בוחרות את התכנים שיעלו, הן בוחרות את תדירות העלאת התכנים, והכוח נמצא אצלן. אבל זאת אשליה — כי מי שמשלם על מנוי מרגיש שהוא קנה אותן, והיא עצמה תלויה בו ובשאר המנויים. היא יכולה להגדיר לעצמה למשל שהיא מעלה רק תמונות של כפות הרגליים אבל המנויים

מרשים לעצמם לבקש ממנה עוד דברים — תמונות נוספות, סרטונים עם הקדשות, שידורים חיים, ואפילו פגישות מחוץ לפלטפורמה הדיגיטלית, לעתים תמורת סכום שקשה לעמוד בפניו. הבקשות האלה בהתחלה נעשות בצורה נעימה, אבל לאט לאט מופעלים מכבשי לחץ חזקים יותר, והתחושות שעולות אצל אותן צעירות — גם אם לא באופן מודע — הן שצריך לרצות את קהל המנויים, אחרת הם יפסיקו לשלם. המציאות דוחקת בה לעבור את הגבולות שהגדירה לעצמה, ככה שבפועל היא לא באמת בוחרת את התדירות ואת התכנים״.