החופש להיות אמא
סא״ל א׳
מראיינת: שיר צפניה
2 דק’ קריאה
הבחירות שעשתה במהלך שירותה בצה״ל כדי לא לוותר על גידול ילדים, מדוע ויתרה על תפקיד ולמה היה לה חשוב לשמש דוגמה אישית מלאה לחיילים שלה גם בזמן ההיריון
״אף פעם לא הרגשתי לחץ להקים משפחה״, מספרת סא״ל א׳, מפקדת גדוד קרקל. ״אבל אני מאמינה שהשלב הזה מגיע בזמן ובמקום הנכונים — ובאמת הגעתי לנקודה שבה הרגשתי מוכנה לדאוג למישהו אחר, מעבר לעצמי. גם החיים בישראל הם תחת איום קיומי מתמיד, ואולי הטראומה שלנו יוצרת צורך עמוק במשמעות, בהמשכיות ובהקמת משפחה״.
בישראל, האימהות נתפסת כמרכיב מובנה בזהות הנשית, והשאלה ״מתי ילדים?״ מגיעה הרבה לפני שאישה מספיקה להתבסס מקצועית. בעוד שבאירופה מתפשטת מגמה של נישואים מאוחרים, ואף ויתור על אימהות לטובת קריירה, האישה הישראלית חווה דיסוננס מתמיד — בין הציפייה להיות אמא לבין הרצון להגשים את עצמה. ״ההתעסקות סביב הקמת משפחה לא נכנסה בשיח המקצועי, אבל היו פעמים בהם נאלצתי ׳לסטות מהדרך׳ על מנת להתאים את תזמון בניית המשפחה להתפתחות המקצועית שלי״, מספרת סא״ל א׳.
״למשל, נאלצתי לסרב לתפקיד בעקבות ההיריון. עם הזמן הפנמתי שזה חלק מהאתגר המשמעותי ביותר — ההשלמה עם הצורך, לעיתים, לקחת צעד אחורה עבור המשפחה והילדים, גם אם זה יגרום לעיכוב בהתקדמות לתפקידים שאליהם שאפתי. זו מציאות מאתגרת, אך גם חלק בלתי נפרד מהתהליך״.
סא״ל א׳ מספרת על השילוב המיוחד בין קריירה צבאית לבין אימהות — שמחייב התאמות מיוחדות ואלתורים. ״לאורך השירות נתפרה עבורי חליפה אישית שאפשרה לי לשלב בין היותי אמא להיותי מפקדת לוחמת״, היא אומרת.
״בניגוד לקולגות שלי, נדרשתי לתכן בקפידה את התזמון שבו אוכל להכניס להריון. עם זאת, מעולם לא חיפשתי קיצורי דרך או הקלות. כשהייתי מפקדת פלוגה בבה״ד 1 הייתי בהריון עם הבן הבכור שלי, והקפדתי שלא לתת לזה להגביל אותי בשום צורה. היה לי חשוב להוכיח, קודם כל לעצמי, שאני מסוגלת לעשות כל מה שהצוערים שלי עושים — להיות עבורם דוגמה אישית, ללא פשרות. היום, כמפקדת גדוד קרקל — ועוד בזמן מלחמה — לא יוצא לי להיות הרבה בבית עם הילדים, אבל בקרוב אצא ללימודים, ואוכל לאזן טוב יותר בין חיי המקצועיים לאישיים, ולהמשיך להתקדם ולמצות את עצמי בתוך המערכת״.
את התקופה הזו סא״ל א׳ מסבירה באמצעות דימוי מעולם הכושר הצבאי. ״זו ריצת הפוגות״, היא אומרת. ״כשהקצב אינטנסיבי אני נותנת את כולי, וכשמגיעה ההפסקה אני יכולה להיות נוכחת לחלוטין עם הילדים, והם זוכים ׳לנשום׳ אותי מחדש״. אלא שזו לא רק ריצת הפוגות — בעולם שבו נשים ממשיכות לשאת בנטל הכפול של ההורות ושל הקריירה, וממשיכות להתנצל כשאינן זמינות מספיק לילדיהן או כשאינן מסוגלות להתמסר לגמרי לעבודתן, זו גם ריצת מכשולים. וסיפורים כמו זה של סא״ל א׳ ממחישים כי החופש האמיתי אינו רק בבחירה להיות אמא או לא — אלא בשחרור מהמחיר הכבד שנשים משלמות על כל בחירה, ובחופש שלא לשלם מחיר בלתי אפשרי על הבחירה הזו.
