צריך להודות בזה, בעידן המידע דמוקרטיות ליברליות נכשלו בהתמודדות עם זרימות מידע משבשות, בעיקר עם פייק על גווניו השונים (דיסאינפורמציה, מיסאינפורמציה, מסגור מניפולטיבי של מידע, ועוד). הן נכשלו גם בהתמודדות עם התוצר של התהליך, כלומר השפעתו על החברה ועל המבנה המשטרי הדמוקרטי ובמתן פתרונות לאתגרים הללו. בנקודת זמן זו יש לשאול האם נוכל לתקן את מה שנשבר?
מאז ומתמיד היו חדשות כזב חלק מסדר היום החברתי־פוליטי. היסטורית, הנחת המוצא של תיאוריות ליברליות, הייתה שפייק היא תופעה חריגה ושולית לכלל המידע הזורם בחברה שהמבנה החברתי מרסן את השפעותיה. על סמך הנחת היסוד הזו, נבנו משטרים רגולטוריים המעניקים חשיבות רבה והגנה, לעיתים מקסימלית, לחופש הביטוי.
במשך שנים רבות נמנעו מדינות דמוקרטיות להסדיר פעילויות מרכזיות במרחב האינטרנט, וכשהסדירו התמקדו בתופעות האלימות, הקיצוניות, ולא בחדשות כזב. בפועל, הן בשל מיעוט ההסדרה החקיקתית, והן בשל חוסר אכיפה, קבעו הפרקטיקות העסקיות והמסחריות שנקבעו ע״י החברות הגדולות, את כללי המשחק, את ה׳מה נאמר? ואיך נאמר?׳. יכולת המדינה לקבוע תחת הריבונות שלה מה הנורמות הראויות של חופש הביטוי הופקעה לטובת הפלטפורמות.
אבל בשנים האחרונות, ראינו שוב ושוב, שהנחות המוצא לגבי חדשות כזב התבררו כלא נכונות: פייק אינה תופעה שולית וחריגה כלל וכלל. למעשה מחקרים הראו שרוב המידע ברשתות כיום הוא יותר פייק על גווניו השונים, מאשר כל דבר אחר. כלומר הפייק ולא האמת הוא השכיח במרחב הסייבר והרשתות.
שתי תכונות מרכזיות מאפיינות את הזרימה של תכני כזב במרחב הדיגיטלי: הן בעלות סיכוי גבוה יותר להפוך לוויראליות מתכנים שאינם כזב, והן מתפשטות מהר יותר, רחוק יותר מבחינת הרשתות, ולקהלים מגוונים יותר. עם כניסת ה־GenAI ויצירת מידע סינטטי, התהליך הזה התגבר; תכני כזב לא מופיעים בנפרד ומגיעים, בדרך כלל, בצמידות למסרים בוטים, קיצוניים, גזעניים, מסיתים או אלימים.
אסכולות ליברליות לימדו אותנו: ״לשקר אין רגליים״, שאם נהדהד את האמת פעמים רבות, היא תצליח לגבור על השקר, אלא שהמציאות טפחה על פנינו. בעידן המידע, לשקר יש רגליים, ורגליים אלה לא רק רצות, הן גם מאתגרות ולעיתים אף בועטות בדמוקרטיה.
ליצירת הפייק, ההגברה וההפצה שלו יש אקוסיסטם שלם.
שחקנים מדינתיים, פלטפורמות, קמפיינרים, אקטיביסטים, מובילי דעה ועוד, עוסקים בנושא במרץ רב. עלינו לשאול מה ההשפעה של תוכן כזב עלינו כחברה וכפרטים? הרי בעלי אינטרסים תמיד הפיצו חדשות כזב. רק בשנת 2024 לבדה, יותר משני מיליארד אנשים מלמעלה מ־50 מדינות הלכו וילכו להצביע בבחירות (בין השאר הודו, ארצות הברית, הפרלמנט האירופאי, צרפת, אינדונזיה ועוד).
בעידן שיש בו דיפ פייק וטכנולוגיות מתקדמות אחרות, כבר לא שואלים מה מותר, כל האמצעים כשרים והמדרון תלול מאי פעם: משימוש במערכות ההגברה המבוססות על AI על מנת לטרגט ולהשפיע על קהל הבוחרים על מנת לקדם את האינטרסים שלהם, שימוש בדיפ פייק (הלבשת מילים שלא נאמרו) של פוליטיקאים, מימון פרסומות כוזבות, הדהוד מידע מכפיש ותיאוריות קונספירציה על יריבים, שימוש בבוטים, בפרופילים מזוייפים ופיקטיבים על מנת לייצר תמונה מעוותת של האקוסיסטם ועוד. כל אלה משפיעים על ההתנהגות שלנו, על סדר היום שלנו, על התודעה ועל ההעדפות שלנו.
ב־2018, אמר סטיב באנון, אדריכל הבחירות של טראמפ: ״לא הדמוקרטים חשובים.. האופוזיציה האמיתית היא התקשורת. והדרך להתמודד איתם היא להציף את המרחב בחרא״. הכוונה שלו הייתה, שמידע כוזב הוא לא תקלה של מרחב האינטרנט והרשתות, זו תכונה מובנית. שאלו כל גוף אכיפה והוא יאמר לכם שאכיפה של התנהגות מתרחשת כל עוד רוב האנשים מתנהגים בצורה נורמטיבית ורק אחוז קטן חורג.
אם רוב המידע במערכת האקלוגית שלנו הוא כוזב, ורוב השחקנים פועלים על מנת לשבש אותו בכוונה תחילה, הולכת ופוחתת היכולת שלנו כמדינות וכחברות להתמודד עם האתגר הזה. התוצר של תבניות התנהגות ואקוסיסטם משבשים, היא פגיעה במוסדות סמכות, באמון ובחוסן החברתי. כל דמוקרטיה היא ייחודית, ובכל זאת, כשסורקים במבט־על לאורך זמן את המשתנים החשובים ב־74 המדינות בעולם שנחשבות לדמוקרטיות מלאות או לדמוקרטיות פגומות מ־2008, אי־אפשר להחמיץ מגמה מרתקת: המדד היחידי שנמצא בעלייה הוא ההשתתפות הפוליטית. ולא בכדי כל המדדים האחרים פרט ל״השתתפות״ נמצאים בירידה מתמדת — תפקוד ממשלתי, זכויות אזרח, תרבות פוליטית, תהליך אלקטורלי ופלורליזם.
לתרבות הפייק העכשווית יש תפקיד חשוב בירידה הזו.
הפלטפורמות שהן ״המארחות״ העיקריות של הזרימות המשבשות, עושות את המינימום הנדרש על מנת לעמוד בדרישת המדינות (הלא גבוהה יש לומר), והן מסתמכות בעיקר על AI על מנת להתמודד עם הכשלונות הללו, ופחות על העין האנושית. איגוד האינטרנט הישראל בחן לאחרונה כמה זמן לוקח לפלטפורמה להתמודד עם תלונת דיסאינפורמציה בלתי חוקית (עם הסתה לאלימות), ע״י האיגוד שמוכר כמדווח אמין (trusted flagger)? יותר משבוע, נצח במונחי הרשתות, על תלונה על פוסט אחד ספציפי. בשנייה אחת ברחבי הסייבר יש מיליוני פריטי מידע.
האם ניתן לתקן את מה שנשבר? עם ההתפתחות של AI, התעשיה השתפרה ביכולת הזיהוי של זרימות מידע משבשות. לא כל זרימות המידע. כך למשל, עם דיפ פייק עדיין יש קשיים רבים ושיעור שגיאה גבוה. אולם הבעיה העיקרית עם פתרונות זיהוי היא מתמקדות בעיקר בהיבט התכנים, כלומר היכולת לזהות את הנראטיבים ואת ההתנהגות החריגה. אנו עדיין מוגבלים ביכולת להבין את ההשפעה של הפייק על התודעה, על הנורמות ועל הערכים שלנו. כלומר על הדנ"א האנושי והחברתי שלנו. בנוסף, זיהוי חשוב להבין את התופעה, אבל מה אפשר לעשות עם הזיהוי הזה?
לרשות מרחב הפתרונות עומדים כלים שונים המתמקדים בבעיה, כמו סימון מידע כוזב (לדוג׳ טכניקה שפעלו בה בתקופת הקורונה ע״י הפלטפורמות). ההנחה של הסימון הוא, שאדם יראה שמדובר בפייק, והדבר ישפיע על ההתנהגות שלו. בפועל אנו רואים שזה לא המצב. גם כאשר אנשים מודעים שהמידע הוא שקרי, אין הדבר מביא לפעולה בהמשכה, וזרימות המידע המשבשות עדיין זורעות ספק ומגדילות את חוסר האמון.
הכשרה לאוריינות מידע לא מספיקה. כמחנכים אנו יכולים ללמד כיצד משתמשים ברשתות, כיצד להשתמש במקורות אלטרנטיביים ועוד, אך גם אנשים בעלי רמת אוריינות מידע גבוהה יכולים להשתמש ביכולות שלהם למטרות זדוניות.
כלומר זיהוי, סימון והכשרה אינם מספיקים, ולא ניתן רק להסתמך על יכולת ההחלטה והפעולה של הפרט. במילים אחרות — אנו צריכים לעבור לגישה המסתמכת על המערכת האקולוגית והרשתות, ולהסתמך לא רק על הגישה הפרטנית, על רגולציה מדינתית ועל אכיפה ע״י הפלטפורמות. הזרעים לפתרונות טמונים במערכת האקולוגית עצמה שנוצרה: באנשים, בחברה האזרחית, אך גם במבנה החברה ומבנה הרשתות עצמו.
צריכים להתחיל לבנות רשתות בריאות, כאלה המכילים צמתים (hubs), המתמקדים בהסדרה עצמית של זרימות המידע המשבשות. איך? נצטרך לחזור ולחזק מוסדות סמכות בעלי אמון, מוסדות מבוססי נתונים ועצמאות. אלה יהיו צריכים להיות מחוזקים על חשבון הרשתות החברתיות. לא מדובר רק על שומרי סף מקומיים, אלא על רשתות בינלאומיים של מוסדות סמכות שצריכים להתריע בפני מידע כוזב, אך גם להזרים פרואקטיבית זרימות מידע לא־משבשות למערכת האקולוגית. לדוג׳ יש שקר? לומר בקול ברור שזה שקר.
